מאחורי קירות זכוכית עבים במעבדת "קיר הרוח" של אוניברסיטת פלורידה הבינלאומית התרחש השבוע מחזה שנראה כאילו נלקח מסרט אסונות הוליוודי. בית שלם — עם קירות, חלונות, גג ויסודות — הוצב מול מערכת עצומה של מנועים תעשייתיים המדמים רוחות הוריקן. ככל שעוצמת הרוח עלתה, החלונות נשברו, עמודי התמיכה רעדו, וברגע אחד אלים במיוחד הבית כולו נעקר ממקומו, התרומם והתגלגל על הקרקע בשתי סלטות מלאות.
זה לא היה ניסוי תיאטרלי לצורכי צילום. מדובר במחקר מדעי ראשון מסוגו שנועד לבדוק עד כמה בטוחים הבתים הטרומיים שבהם חיים כיום כ־22 מיליון אמריקאים. עבור רבים מהם, הבית הזה אינו פתרון זמני אלא האפשרות היחידה לרכוש קורת גג במחירים שהמעמד הבינוני והנמוך עוד מסוגלים לעמוד בהם.
הבעיה היא שבניגוד לבתים מסורתיים הבנויים על יסודות עמוקים, בתים טרומיים מבוססים לרוב על מבנה קל יותר ועל מערכות עיגון פשוטות יחסית. כאשר הוריקן אמיתי מכה בעוצמה מלאה, כל חולשה קטנה בחיבורים לקרקע עלולה להפוך בתוך שניות לאסון קטלני.
זה לא היה ניסוי תיאטרלי לצורכי צילום. מדובר במחקר מדעי ראשון מסוגו שנועד לבדוק עד כמה בטוחים הבתים הטרומיים שבהם חיים כיום כ־22 מיליון אמריקאים. עבור רבים מהם, הבית הזה אינו פתרון זמני אלא האפשרות היחידה לרכוש קורת גג במחירים שהמעמד הבינוני והנמוך עוד מסוגלים לעמוד בהם.
הניסוי נערך במתקן המחקר המתקדם של אוניברסיטת פלורידה הבינלאומית, שבו שנים־עשר מנועים עצומים מייצרים יחד רוחות בעוצמה המדמה הוריקן בדרגה גבוהה. החוקרים, בשיתוף אוניברסיטת קנזס ואוניברסיטת אלבמה, בנו תרחיש מציאותי ככל האפשר: בית טרומי שלם שהותקן בדיוק כפי שמותקנים בתים כאלה בשטח, כולל כבלי עיגון, עמודי תמיכה ומערכות חיבור לקרקע.
התוצאות הדהימו גם את החוקרים עצמם. בתרחיש הראשון נבדק הבית לפי תקני הבנייה המחמירים של פלורידה, מדינה שמורגלת בהתמודדות עם סופות טרופיות והוריקנים. הבית הצליח לשרוד רוחות בעוצמה של כ־130 קילומטרים לשעה, אך כאשר המהירות עלתה עוד יותר החלו עמודי התמיכה לקרוס וחלקים מהמבנה נתלשו.
בתרחיש השני שוחזר אותו ניסוי בדיוק — אבל לפי תקני עיגון מקלים יותר הנהוגים במדינות אחרות בארצות הברית. הפעם הוסרו חלק ממערכות העיגון, והרוחות כלל לא הגיעו לעוצמות קיצוניות במיוחד. התוצאה הייתה דרמטית: הבית השתחרר מהקרקע, נסחף באוויר והתהפך לחלוטין.
הפרט המטריד ביותר במחקר הוא שהבית עצמו לא השתנה כלל בין שני הניסויים. ההבדל היחיד היה התקנות והחוקים שקובעים כיצד לעגן אותו לקרקע. במילים אחרות, ההבדל בין בית ששורד הוריקן לבין בית שמתעופף באוויר עשוי להיות תלוי בהחלטות רגולטוריות, בתקני בנייה ובשיקולי עלות.
לצפייה: https://www.facebook.com/watch/?v=1284883657165310
החשש גובר במיוחד משום שחלק גדול מהאמריקאים המתגוררים בבתים טרומיים חיים דווקא באזורים החשופים ביותר להוריקנים, טורנדו וסופות קשות — פלורידה, טקסס, אלבמה, מיסיסיפי ומדינות נוספות בדרום ובמרכז ארצות הברית. עבור משפחות רבות, מדובר בפתרון הדיור היחיד שהן מסוגלות להרשות לעצמן.
החוקרים מדגישים כי הניסוי הנוכחי בחן רק את השפעת הרוח, בעוד שבמציאות סופות הוריקן מביאות איתן גם הצפות, פסולת מעופפת, קריסת קרקע ולחצים מבניים נוספים. לדבריהם, במצב אמיתי ייתכן שחלק מהבתים היו קורסים אפילו מוקדם יותר.
מאחורי הנתונים היבשים מסתתרת גם שאלה חברתית עמוקה. הבתים הטרומיים מאוכלסים פעמים רבות בקשישים, במשפחות בעלות הכנסה נמוכה, במהגרים ובאנשים שאין להם אפשרות כלכלית לרכוש בית רגיל. עבורם, השאלה אם התקנים מספיק חזקים אינה דיון הנדסי מופשט — אלא שאלה של חיים ומוות.
המחקר עדיין נמצא בשלבים מוקדמים, ויידרשו חודשים עד שהחוקרים יסיימו לנתח את כל הנתונים. אבל כבר עכשיו ברור שהניסוי חשף אמת מטרידה: במציאות של שינויי אקלים וסופות קיצוניות שהולכות ומתחזקות, מיליוני אמריקאים עשויים לגלות שהבית שלהם נראה יציב — עד שמגיעה הרוח הראשונה האמיתית.
