קמפיין האכיפה המתמשך של רשות ההגירה והמכס האמריקאית (איי־סי־אי) עלול לפגוע אנושות בתעשיית הבנייה של ניו יורק, שמסתמכת במידה חריגה על עובדים מהגרים. דו"ח חדש ומדאיג שפורסם השבוע קובע שכמעט מחצית מכוח העבודה בענף הבנייה באזור המטרופולין של ניו יורק מורכב מילידי חוץ – נתון שמציב את העיר בעמדת סיכון גבוהה במיוחד מול גלי גירוש אפשריים.

הדו"ח, שהוכן על ידי חברת המחקר "קונסטרקשן קאברג'" ופורסם ב־1 בדצמבר, מזהיר שגירוש נרחב של מהגרים עלול ליצור אפקט דומינו: עלייה חדה בעלויות, עיכובים ממושכים בפרויקטים, פגיעה ישירה בכלכלת העיר והעמקת משבר הדיור. לפי הנתונים, כ־49% מעובדי הבנייה באזור המטרופולין של ניו יורק הם ילידי חוץ – בסך הכול 288,678 עובדים מהגרים. מהגרים מהווים 48.9% מכוח העבודה בענף, נתון שממצב את ניו יורק במקום החמישי בין אזורי המטרופולין המרכזיים בארצות הברית מבחינת תלות בעובדים זרים.

בארצות הברית כולה, אחד מכל ארבעה עובדי בנייה הוא מהגר. אבל בניו יורק המצב קיצוני בהרבה – כמעט אחד מכל שניים. המשמעות: כל טלטלה במדיניות ההגירה אינה רק סוגיה פוליטית, אלא איום ישיר על יכולת העיר לבנות, לתחזק ולשפץ.

בארצות הברית כולה, אחד מכל ארבעה עובדי בנייה הוא מהגר. אבל בניו יורק המצב קיצוני בהרבה – כמעט אחד מכל שניים. המשמעות: כל טלטלה במדיניות ההגירה אינה רק סוגיה פוליטית, אלא איום ישיר על יכולת העיר לבנות, לתחזק ולשפץ.

החוקרים מדגישים כי בענף שהוא עתיר עבודה ומורכב מתהליכים איטרטיביים, כמו בנייה, כל פגיעה בהיצע כוח האדם מתורגמת במהירות לעיכובים. עלויות העבודה העולות יגולגלו אל היזמים, ומשם אל הקונים והשוכרים. בעיר שבה משבר הדיור כבר מזמן יצא משליטה, המשמעות עלולה להיות הרסנית – במיוחד עבור פרויקטים של דיור בר־השגה, שנמצאים במוקד ניסיונות הרפורמה העירוניים.

ג'ונתן ג'ונס, חוקר בכיר ב"קונסטרקשן קאברג'", מסביר כי "בנייה היא תהליך עתיר עבודה, הדרגתי ותלוי ברצף. אם חותכים בבת אחת חלק משמעותי מכוח העבודה, הפרויקטים נתקעים. האטה כזו עלולה לסכן את היכולת של העיר לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה בתחום הדיור". לדבריו, הדבר עלול לערער יוזמות מרכזיות כמו רפורמת התכנון "סיטי אוף יס", שאושרה אשתקד ומטרתה ליצור עשרות אלפי יחידות דיור חדשות.

אספקת עבודה נמוכה יותר מובילה כמעט תמיד לעליית שכר, כשחברות מתחרות על מספר קטן יותר של עובדים. אבל במציאות הנוכחית, המשמעות היא שמחירי הבנייה יאמירו, והעלויות הללו יועברו הלאה – ליזמים, לבעלי דירות, לשוכרים ולרוכשים. כך, במקום להקל על משבר הדיור, צעדי האכיפה עלולים להקשות עוד יותר על מציאת פתרונות.

חברת המועצה אלכסה אבילס, המשמשת יו"ר ועדת ההגירה, טוענת שהדו"ח רק מאשר את מה שהעיר כבר יודעת זה שנים. "תעשיות חיוניות כמו בנייה, שמסתמכות על עבודת מהגרים, נמצאות תחת איום ישיר", אמרה. "עובדים, משפחותיהם והקהילות שלהם סובלים מהאלימות של מעצרי פתע ו'חטיפות' בלתי חוקיות. כל ניו־יורקר, בלי קשר למעמד ההגירה שלו, ירגיש את ההשפעה של האלימות הזאת". אבילס כינתה את מדיניות הגירוש של הנשיא דונלד טראמפ "פוגענית עד עומק" לכלכלת העיר.

הדו"ח מתריע לא רק מפני הירידה בכמות כוח העבודה, אלא גם מפני האיכות והמיומנות שנמצאות על הכף. עובדים מהגרים רבים מחזיקים במיומנויות מיוחדות ובניסיון רב שנים בתחומים כמו שלד, גמר, מערכות מורכבות ותשתיות. החלפה מהירה של כוח אדם מיומן כזה בעובדים בלתי מנוסים כמעט בלתי אפשרית ללא פגיעה באיכות. "להחליף בחופזה חלק גדול מהמומחים המנוסים פירושו תהליכים פחות יעילים, יותר טעויות ובעיות בקרת איכות בפרויקטים מורכבים", הוסיף ג'ונס.

קרלו סיסורה, נשיא ומנכ"ל "קונגרס הבנייה של ניו יורק", כינה את המהגרים "עמוד השדרה" של תעשיית הבנייה בעיר. "דו"ח 'תמונת מצב כוח האדם 2025' שלנו מראה שככל שהגיוון בתעשייה גדל – כך גם ההשכלה והמיומנות. זה מוכיח שהגיוון מחזק אותנו", אמר. "כבן למהגרים, ראיתי מקרוב איך אנשים שמגיעים לכאן בחיפוש אחר חיים טובים יותר הופכים לעובדים חיוניים. הם אלו שבונים ומפתחים את ניו יורק. אם אנחנו רוצים עתיד לעיר הזאת, אנחנו חייבים להגן עליהם".

הדו"ח מצביע גם על מגמה ארצית. מספר העובדים הזרים בבנייה עלה ברציפות במשך יותר מעשור. בשנת 2009 היו מהגרים 23.3% מכוח העבודה בענף. עד 2023, הנתון עלה ל־26%. המספר המוחלט של עובדים מהגרים זינק ביותר מ־435 אלף – מ־2.4 מיליון לכמעט 2.9 מיליון. בין אזורי המטרופולין שתלויים במיוחד בעובדים מהגרים נמצאים מיאמי–פורט לודרדייל–ווסט פאלם ביץ', עם 66.2% מהגרים במגזר הבנייה, ולוס אנג'לס–לונג ביץ'–אנהיים, עם 53.7%.

מעבר לנתוני המאקרו, יש גם צעדים קונקרטיים שננקטים בעיר כדי לתמוך בעובדים עצמם. חבר המועצה שקר קרישנן, התומך בזכויות מהגרים, הקצה בשנת 2023 סכום של 17.5 מיליון דולר לשדרוג בית החולים אלמהרסט, כולל הקמת מרפאת כירורגיית יד חדשה. לדבריו, המרפאה מטפלת בעובדים שנפצעו באתרי בנייה. "אנחנו יודעים שמהגרים הם עמוד השדרה של ניו יורק", אמר. "בענף הבנייה, הם חלק עצום מכוח העבודה. הם מתמודדים עם סיכונים יומיומיים, עובדים קשה ומקריבים הרבה מאוד עבור המשפחות שלהם. לכן אני גאה לממן את המרפאה הראשונה מסוגה, כדי שבית החולים העירוני שלנו יוכל לטפל בעובדי בנייה פצועים".

השלכות גירוש המוני של עובדי בנייה מהגרים אינן נעצרות באתרי העבודה. הן יפגעו בכל שכבות החיים בעיר: מהקצב שבו ניתן יהיה לבנות דיור בר־השגה, דרך מחירי שכר הדירה והדירות, ועד היכולת לשמור על תשתיות חיוניות – כבישים, גשרים, קווי תחבורה ציבורית ומבני ציבור.

המציאות היא שניו יורק, כמו ערים אמריקאיות רבות אחרות, נבנתה – וממשיכה להיבנות – על גבם של מהגרים. הם אלה שמקימים את גורדי השחקים, משפצים את הבניינים הישנים ומתקנים את התשתיות המתיישנות. בלי כוח העבודה הזה, המחיר – הכלכלי, החברתי והאורבני – עלול להיות עצום.