משבר חריג פקד את ענף הבנייה האמריקאי בחודשים האחרונים, לאחר שהשבתת הממשל הפדרלי יצרה פער חסר תקדים במידע החיוני על שוק העבודה. לראשונה מאז שנות השישים, אז החל הדיווח הרשמי על סטטיסטיקות תעסוקה, ארצות הברית לא פרסמה נתוני תעסוקה במשך שני חודשים רצופים — ספטמבר ואוקטובר 2025. הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה, הגוף הממשלתי האחראי על איסוף ופרסום הנתונים, חדלה למעשה מלתפקד עקב ההשבתה, והותירה את ענף הבנייה ללא המצפן המרכזי שעליו הסתמך במשך יותר משישה עשורים.
“אנחנו בעצם טסים בעיוורון,” אומר מייקל גאקס, הכלכלן הראשי של קונסטרקט־קונקט, חברה המספקת תוכנות ומידע מקצועי לענף הבנייה. “במשך יותר משישים שנה הענף נשען על נתונים ממשלתיים עקביים כדי לקבל החלטות עסקיות קריטיות. עכשיו, כשאין נתונים, אנחנו נאלצים לפרש מידע חלקי ממקורות פרטיים — שלא תמיד מספקים תמונה מלאה.”
המידע שמגיע בכל זאת ממקורות חלופיים מצייר תמונה מדאיגה. נתונים מהמגזר הפרטי מצביעים על שוק עבודה מעורב ואף מתכווץ. לפי נתוני איי־די־פי, חברה פרטית המתמחה בניהול שכר ומשאבי אנוש, נוספו 42 אלף משרות חדשות בחודש האחרון. במבט ראשון מדובר במספר שמעורר אופטימיות, אך מומחים מזהירים שהכותרת המיידית מטעה: לא כל תוספת משרות מצביעה על יציבות, ובוודאי לא כאשר נתוני הבסיס הממשלתיים חסרים.
“אנחנו בעצם טסים בעיוורון,” אומר מייקל גאקס, הכלכלן הראשי של קונסטרקט־קונקט, חברה המספקת תוכנות ומידע מקצועי לענף הבנייה. “במשך יותר משישים שנה הענף נשען על נתונים ממשלתיים עקביים כדי לקבל החלטות עסקיות קריטיות. עכשיו, כשאין נתונים, אנחנו נאלצים לפרש מידע חלקי ממקורות פרטיים — שלא תמיד מספקים תמונה מלאה.”
נתונים משלימים מעיבים עוד יותר על התמונה. דיווחי שכר ממקורות אחרים מצביעים על גידול במספר הפיטורים ברחבי המשק, ובמיוחד בענפי הבנייה והתשתיות. המדאיג ביותר הוא מצבן של חברות קטנות ובינוניות — עמוד השדרה של הכלכלה האמריקאית ושל ענף הבנייה בפרט. עסקים אלה, שמעסיקים כשלושה מכל ארבעה עובדים בארצות הברית, מדווחים על ירידה בתעסוקה. זו נורת אזהרה בולטת, משום שחברות קטנות הן בדרך כלל הראשונות לחוש שינוי בשטח ולהגיב אליו.
“כשהעסקים הקטנים מתחילים לפטר עובדים, זה כמעט תמיד סימן למצוקה כלכלית אמיתית,” מסביר גאקס. “חברות גדולות מסוגלות לספוג תנודות ולשמור על עובדים גם בתקופות חלשות. לעומתן, לעסקים הקטנים אין את הפריבילגיה הזו — אם אין עבודה, הפיטורים מגיעים מיד.”
בנוסף לנתוני התעסוקה החסרים, גם נתוני השכר לחודש ספטמבר לא פורסמו. הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה לא הצליחה לדווח על השכר השעתי באותו חודש, מה שמקשה עוד יותר על הערכת מצב השוק. כלכלנים ניסו לגשר על הפער באמצעות מגמות ארוכות טווח: נתוני החודשים הקודמים של 2025 הצביעו בעקביות על גידול שנתי של כארבעה אחוזים בשכר.
בהתבסס על אותה מגמה ועל נתון השכר הממוצע בענף — 40 דולר לשעה באוגוסט — מעריכים הכלכלנים כי השכר השעתי הממוצע באוקטובר עמד על כ־40.28 דולר. לכאורה מדובר בעלייה זעירה, אך בענף ענק שמעסיק מיליוני עובדים, גם שינוי קטן עשוי לשקף מגמה משמעותית.
מבחינת שעות העבודה, הנתונים שנותרו זמינים מצביעים על יציבות יחסית. שעות העבודה השבועיות נשמרו בטווח צר מאז אפריל, בין 38.9 ל־39.1 שעות. לפי ערך חציוני של 39 שעות שבועיות, מתקבל שכר שבועי ממוצע של כ־1,570 דולר. זו הכנסה נאה, אך השאלה הגדולה היא עד כמה הנתון הזה משקף את המציאות בפועל, כאשר פיטורים מצמצמים פרויקטים ומשנים את היקפי העבודה בשטח.
הפער במידע מעלה שאלות רחבות יותר על מידת התלות בנתונים ממשלתיים לקבלת החלטות כלכליות. בזמן שהממשל משותק, עסקים נאלצים לקבל החלטות מהותיות — האם לגייס עובדים חדשים, האם להשקיע בפרויקטים נוספים, האם להיערך להאטה — בלי הכלים הבסיסיים הדרושים להם.
“זה כמו לנהוג במהירות גבוהה בלי פנסים,” אמר בעל חברת בנייה בינונית מטקסס. “אנחנו חייבים לדעת מה קורה בשוק העבודה כדי לתכנן קדימה. בלי הנתונים האלה אנחנו מנחשים — ולא תמיד מנחשים נכון.”
גאקס סבור שחברות פרטיות כמו איי־די־פי וקונסטרקט־קונקט ממלאות כעת תפקיד קריטי בניסיון להחליף את הוואקום שהשאיר הממשל. “אנחנו עושים ככל יכולתנו להוציא תמונה מהימנה,” הוא אומר, “אבל אין תחליף לנתונים ממשלתיים אחידים, מקיפים ורציפים, שנאספו באותה שיטה לאורך עשרות שנים.”
המצב הנוכחי מדגיש גם את המחיר הכלכלי הרחב של השבתות ממשלתיות. בזמן שפוליטיקאים מתכתשים על תקציב ומדיניות, מיליוני עובדים ואלפי עסקים מוצאים את עצמם ללא מידע בסיסי שמסייע להם להחליט איך לנהוג מחר בבוקר.
בינתיים, ענף הבנייה ממשיך להתקדם בתוך ערפל. מנהלים נשענים על ניסיון, אינטואיציה ומדדים חלקיים כדי לנווט את השוק. אבל כפי שמסכם גאקס, “אי־ודאות היא האויב הגדול ביותר של צמיחה כלכלית — ועכשיו יש לנו יותר מדי ממנה.”
כאשר הממשל יחזור לפעולה ויפרסם את הנתונים החסרים, יתברר עד כמה המדדים הפרטיים הצליחו לשקף את המציאות. עד אז, ענף הבנייה בארצות הברית ממשיך לטוס בעיוורון — ומקווה שהנחיתה תהיה רכה.
