ההתלבטות הניצבת באופן כמעט תמידי בקרב מעסיקים רבים, היא האם לתעדף מקומות עבודה או יעילות פיננסית. הדילמה הזו אפילו מתעצמת לכשמדובר בענף הבנייה. בעולם שבו קיימים שינויים טכנולוגים בקצב מהיר בשנים האחרונות בענפים רבים , תחום הבנייה, מהווה אי של יציבות, ובו פועלים ממעמד הצווארון הכחול תמיד יכולים לשים את מבטחם. הענף הזה עדיין מעסיק עובדים בהיקף של כ-7 מליון בני אדם בארה"ב. אופן העבודה ואופיה לא ממש חוו שינוי משמעותי בעשור האחרון. כאמור, מקצועות הבנייה הינם רחבי היקף, בשונה ממקצועות נישתיים כמו שיווק ברשתות חברתיות, דבר המאפשר לאנשי מעמד הפועלים למזער את המאמצים והזמן המושקעים בדר"כ בבניית קריירה. אז ובהתאם לכך, עובדים בענף צוברים נסיון במקצוע וזאת , ללא הצורך בשנות הקולג'.
נוסף על כך, פועלי בנייה, הינם בעיקר גברים. עובדה מובהקת זו טמונה בעיקר בסקסיזם ברור הקיים בענף שכאמור הוא דבר רע לכל דבר ועניין. מעבר לכך, העובדה המוגמרת הזו, מעידה גם על כך שרוב המועסקים הינם גברים שהיכולת שלהם בתחום שוק העבודה והענפים האחרים לא נחלו הצלחה מרובה. ללא משרות שיאפשרו להם להתפרנס בכבוד, ישנה סבירות גבוהה שבני מעמד הפועלים, יתדרדרו לפשיעה, יתמכרו להרואין ואף לא יצליחו להקים משפחה. בעוד המשרות במפעלים המיועדות למעמד הפועלים נעלמות מהנוף, הביקוש לידיים עובדות בענף הבנייה עשוי לספק קו חיים רציף בעבור מה שנותר מסקטור פועלי הצווארון הכחול של אמריקה.
יחד עם כל היתרונות בענף הבנייה, הרי שישנה בעיה גדולה מאוד בענף בכל רחבי ארה"ב – בניית מבנים היא עסק מאוד יקר. פרודוקטיביות העובדים במהלך תהליך הבנייה בנסיגה משמעותית בכל רחבי העולם ובארה"ב ביצועיהם אף נמוכים יותר באופן ניכר. במונחים של ערך תפוקתי פר עובד, קיימת הערכה כי ערכה של הפרודוקטיביות בתעשיית הבנייה נפלה בכ-30 אחוזים מאז שנת 1970.
בהנחה שהמספרים האלו מדוייקים, מדובר בלא פחות מאסון כלכלי גדול במיוחד. אם אחוזי פרדוקטיביות העובדים אכן ירדו במספר כה רב למרות נתוני ביצועייה של כלכלת ארה"ב, הרי שהצניחה הזו תוריד את רמת החיים בארה"ב אל עבר זו של ספרד.
למרבה המזל, פני הדברים אינם כה חמורים. מדידת צמיחת פרודוקטיביות בענפים השונים היא מלאכה קשה למדי. העלויות צריכות להיות מחושבות באופן נכון – לדוגמה, חישובים מסויימים משמיטים קבלני משנה אל מחוץ למשוואה. יתרה מכך, חלקים מסויימים בתעשיית הבנייה – לדוגמה, בניית בית מגורים בעבור משפחה אחת כנגד בניית תשתיות שונים בתכלית אחד מהשני והשוואה בינהם אינה נכונה. מחזור העסקים הוא גם גורם נוסף שעשוי לעוות את התמונה. בשנת 2014, צוות של כלכלנים ממחלקת הסטטיסטיקה של לשכת התעסוקה מצאו ירידה בפרודוקטיביות בענף, אולם, אותו הצוות, עידכן את הניתוחים השונים כ ארבע שנים בנתונים חדשים שהראו דווקא עלייה.
למרות זאת, ישנה הסכמה רחבה בין לא מעט גורמים כי היעילות בענף הבנייה, אכן לא עומדת בקצב של שאר התעשיות והענפים השונים. לתובנה הזו כאמור יש השפעה משמעותית על רמת החיים בארה"ב. זאת, כאשר, העלויות של תיקוני כבישים ודרכים מתייקרות והופכות לבלתי מושגות, קיים פוטנציאל למצב ובו עיירות שלמות יגססו להן לאיטן בעיקבות ניתוק פיזי מהדרכים הראשיות. רכבות יקרות לתפעול ולא יעילות יערימו קושי משמעותי על ערים רבות ברחבי אמריקה לתפקד, בכך שיותירו את תושביהן העניים נטושים בקצוות הערים ללא יכולת לשלם על תחבורה.
מחסור ביחידות דיור חדשות עשוי לגרום לעליית מחירי השכירויות, במיוחד בערים הגדולות, דבר שיידחוק את העניים ומעמד הביניים ויימנע מהערים להשיג את מלוא הפוטנציאל הכלכלי שלהן. בנוסף, תהליך שכזה הוא בעל פוטנציאל להפחית מאיכות מאגר הבתים הקיים וזאת מאחר שחידושם של מבנים יהפוך ליקר מידיי אף הוא. דיור כאמור, הוא אחד מהמוצרים הבסיסיים שהאמריקאיים צורכים בעיקביות וחשוב לאין שיעור מהאיפון האחרון או מאפליקציית הצ'אט האחרונה.
לכן, שיפור היעילות בענף הבנייה יהפוך את החיים לטובים בהרבה בעבור כל 323 מליוני האמריקאים וצאצאיהם. כאמור האתגר, הוא להצביע על הגורמים המושכים את התעשייה לאחור. גורם אחד שאינו מהווה בעיה הוא המשכורות ה"מופרזות" של עובדי הבנייה. שכרו של עובד הבנייה הממוצע הינו צנוע מאוד.
יחד עם השכר הצנוע למדיי של פועלי הבנייה, קיימת כמובן הסוגייה של ריבוי כוח אדם עודף ומיותר בפרוייקטים מסויימים. גם אם לעובד הבנייה הממוצע משולם שכר המוגדר כשכר נמוך, גיוס 10 עובדי בנייה בעבור עבודה ש-2 פועלים יוכלו לבצע, עשוייה ליצור בקלות חריגות תקציב מאסיביות. דו"ח שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס חשף ראיות נקודתיות לכך שלדוגמה שבעבור הפרוייקטים השונים של הרכבת התחתית בניו יורק, גוייס עודף של כוח אדם, זאת בייחוד בהשווואה לפרוייקטים מקבילים של רכבות תחתיות אחרות בעולם כמו בצרפת. בלוגר התשתיות, אלון לוי אומר שתופעת כוח האדם העודף היא די רחבה, והוא תולה את האשמה לכך בחוזי האיגודים השונים הנפוצים בעיקר בעבודות קבלן השונות מטעם הממשל.
משמעו של כוח אדם עודף מעל הצורך, שהצורך להפחית בעלויות הבנייה מתנגש ישירות עם הצורך לספק מקומות עבודה נוספים לאמריקאים ממעמד הפועלים. קונפליקט זה יוצר לא פעם לחץ על דרגי מקבלי ההחלטות השונים. למרבה המזל, כדי להתמודד עם הנושא הטורדני של כוח אדם עודף , ישנן עוד דרכים רבות כדי להפחית בעלויות הבנייה . מטלה ספציפית וחשובה הקשורה ברשויות המקומיות היא "למתן" את גרף הבנייה. במקום בנייה בגלי קיצון ובתנופות בנייה המתרחשות כולן על פני זמן מרוכז, מומלץ שהרשויות יישמרו על רצף בנייה עיקבי ונמוך בתחומן. התנהלות שכזו, תסייע בנוסף להפחתת העומס על התשתיות הקיימות ותחסוך אמצעים כספיים רבים בהמשך.
פעולה נוספת בה ניתן לנקוט היא למנוע התערבות רגולטורית בעבודות הבנייה. בסן פרנסיסקו, לדוגמה, התערבות רגולטורית נוטה לעצור באופן קבוע או לעקב במקרים רבים תהליכי בנייה רבים לפרקי זמן ממושכים, דבר היוצר סיכון על הפרוייקטים וייקור משמעותי בעלויות. זרם קבוע של אישורים והיתרי פרוצדורות בנייה שונות וכמו כן יצירת הרמוניה בכל הקשור בתקנוני הבנייה השונים יפחית משמעותית עול רגולטורי וזאת תוך מינימום השפעה שלילית על עובדי הבנייה. דיווח שעלה לאחרונה מכיוונה של חברת "מקינזי", מציע פיתרון בדמות מעבר לחוזים ארוכי טווח המבוססים על שיתוף פעולה הקרויים חוזי ביצוע אינטגרטיביים.
במילים אחרות, ישנן דרכים רבות להפחית בעלויות הבנייה וזאת מבלי להתעמת עם הנושא המורכב של יחס המדד בין מקומות העבודה ליעילות התפוקה. ארה"ב, בדרכה להתיעלות, צריכה ויכולה "לקטוף את הפירות הנמוכים" ע"י כך שבתור התחלה תיצור רפורמות בנייה שיפחיתו משמעותית את הרגולציות המעקבות השונות.
