כאשר הוריקן סנדי היכה בחופי ניו יורק באוקטובר 2012, הוא השאיר אחריו שכונות מוצפות, בתים הרוסים ואלפי משפחות שנאלצו להתחיל את חייהן מחדש. עבור בעלי בתים רבים בלונג איילנד, כספי הסיוע שהגיעו לאחר האסון היו ההזדמנות היחידה להציל את הנכס, להגביה אותו מעל מפלס ההצפה ולחזור הביתה.

אלכסנדר אלמראז היה אמור להיות האיש שיעזור להם לעשות בדיוק את זה. השבוע, בבית משפט פדרלי בסנטרל אייסליפ, הוא נשלח לארבע שנות מאסר לאחר שהודה כי מעל באמונן של משפחות שניסו להשתקם מהאסון — והשתמש בחלק מהכסף שנועד לבתיהן כדי לממן את חייו שלו.

אלמראז, בן 55, היה הבעלים של חברת דיזיין קונספטס גרופ מפריפורט שבלונג איילנד. בספטמבר 2024 הוא הודה בקשירת קשר לביצוע הונאה באמצעות תקשורת אלקטרונית. ביום רביעי, 9 בספטמבר, גזרה עליו השופטת הפדרלית ג'ואן אזרק 48 חודשי מאסר. סכום הפיצויים שיידרש לשלם לקורבנות ייקבע בהמשך.

הניגוד היה חריף במיוחד. מצד אחד עמדו משפחות שבתיהן נפגעו באחד מאסונות הטבע הקשים בתולדות האזור, שקיבלו כסף ציבורי כדי להפוך שוב את בתיהן לבטוחים וראויים למגורים. מצד שני, האיש שקיבל את הכסף כדי לבצע את העבודה השתמש בחלקו כדי לממן הוצאות אישיות ונכסי יוקרה.

הפרשה התחילה בתוכנית ממשלתית שנועדה לעשות בדיוק את ההפך ממה שקרה בסופו של דבר. בעלי בתים בניו יורק שנפגעו מסנדי יכלו לקבל סיוע מתוכנית ניו יורק רייזינג, שהוקמה כדי לממן את השיקום. באזורים המועדים להצפות, אחת הדרישות החשובות הייתה הגבהת הבתים כך שיוכלו לעמוד בתקני ההצפה הפדרליים.

זה היה פרויקט הנדסי מורכב ויקר. לפי החוזים, אלמראז היה אמור לנתק מערכות בבית, להכין אותו להרמה, להגביה את המבנה כולו ולהניח אותו זמנית על מערכת תמיכות. לאחר מכן היה עליו להרוס את היסודות הישנים, לחפור, לבנות יסודות חדשים, להוריד את הבית בחזרה למקומו ולחבר מחדש את המערכות והמכשירים.

בין אוקטובר 2015 ליוני 2019 התקשר אלמראז עם לפחות 20 בעלי בתים שקיבלו כספי שיקום ממשלתיים. יחד הם שילמו לו כ־2.5 מיליון דולר. אלא שלפי משרד התובע הפדרלי, הוא לא ביצע את מלוא העבודות שהתחייב לבצע.

אצל חלק מהלקוחות המצב היה קשה במיוחד. התובעים סיפרו שאלמראז שכנע בעלי בתים לעזוב את הנכס בזמן ביצוע העבודות ולשלם מכיסם שכירות במקום אחר. בזמן שהם חיו מחוץ לבית וחיכו לחזור אליו, הפרויקטים הוזנחו — והנזק הכספי והאישי שלהם הלך והעמיק.

אבל הכסף המשיך לצאת.

לפי הרשויות הפדרליות, חלק מכספי השיקום שימשו את אלמראז לתשלום חשבונות כרטיסי אשראי אישיים. כסף אחר שימש לרכישת קרקע בקנזס סיטי שבמיזורי.

ואז מגיע הפרט שהפך את התיק הזה מסיפור נוסף על קבלן שלא סיים עבודה לפרשת הונאה שקשה לשכוח: בכספי הלקוחות נרכשו גם מכוניות יוקרה — למבורגיני, פורשה ויגואר.

הניגוד היה חריף במיוחד. מצד אחד עמדו משפחות שבתיהן נפגעו באחד מאסונות הטבע הקשים בתולדות האזור, שקיבלו כסף ציבורי כדי להפוך שוב את בתיהן לבטוחים וראויים למגורים. מצד שני, האיש שקיבל את הכסף כדי לבצע את העבודה השתמש בחלקו כדי לממן הוצאות אישיות ונכסי יוקרה.

התביעה הפדרלית קבעה שההונאה גרמה להפסדים של יותר מ־1.5 מיליון דולר לתוכנית ניו יורק רייזינג ולקורבנות עצמם.

אחד מבעלי הבתים שנפגעו, שדיבר בעבר עם CBS ניו יורק, סיפר כי בתחילה אלמראז פשוט משך אותו עוד ועוד. לדבריו, ככל שעבר הזמן נעשה קשה יותר להשיג את הקבלן, והעבודות שהובטחו בביתו מעולם לא הושלמו. הוא תיאר את ההשלכות של הפרשה ככאלה שהשפיעו לא רק על הבית והכסף, אלא על חייו האישיים.

מסמכי התביעה מלמדים גם כיצד יכולה הונאת קבלנות להימשך זמן רב לפני שהלקוח מבין מה באמת מתרחש. כאשר אלמראז הודה באשמה ב־2024, התובעת אמרה כי אילו התיק היה מגיע למשפט, הממשלה הייתה מציגה חוזים, המחאות, תדפיסי בנק ודפי כרטיסי אשראי שנועדו להראות לאן עבר הכסף. הקורבנות היו אמורים להעיד גם על השיחות והמיילים שבהם שאלו מדוע העבודה אינה מתקדמת — וקיבלו, לפי התביעה, תירוצים והבטחות נוספות.

החקירה הפלילית הגיעה לשלב פומבי כבר בינואר 2023, כאשר חבר מושבעים פדרלי גדול הגיש נגד אלמראז כתב אישום בן 20 סעיפים שכלל קשירת קשר לביצוע הונאה, הונאה באמצעות תקשורת אלקטרונית וניסיון להונאה. באותה עת הוא כפר באישומים, והם היו בגדר טענות בלבד. בספטמבר 2024 הוא שינה את עמדתו והודה באשמת קשירת קשר לביצוע הונאה.

השבוע הגיע גזר הדין.

לפי ניוזדיי, השופטת אזרק קיבלה גם מכתבים מלקוחות מרוצים של החברה שביקשו להקל בעונשו של אלמראז. אבל בסופו של דבר נגזרו עליו ארבע שנות מאסר פדרלי.

הסיפור מקבל משמעות נוספת דווקא עכשיו, כאשר ברחבי ארצות הברית מתנהלים פרויקטים עצומים של שיקום אחרי שריפות, הוריקנים ושיטפונות. בלוס אנג'לס, למשל, אלפי בעלי בתים שנפגעו משריפות איטון ופליסיידס נמצאים כיום בשלבים שונים של תכנון ובנייה מחדש. כאשר כספי ביטוח וסיוע מתחילים לזרום, משפחה שאיבדה את ביתה נדרשת לעיתים לבחור בתוך זמן קצר קבלן ולהפקיד בידיו סכומים עצומים.

המקרה של אלמראז מדגים מדוע הרשויות מזהירות שוב ושוב שלא להתייחס לכספי סיוע כאילו הם מוגנים מרגע שאושרו. המדינה יכולה להעניק את הכסף, אבל בסופו של דבר בעל הבית הוא זה שבוחר את הקבלן, חותם על החוזה ועוקב אחר התקדמות העבודה.

בפרשת סנדי, הפער בין מה שהיה אמור לקרות לבין מה שקרה בפועל היה עצום. הממשלה העבירה כסף כדי שמשפחות יוכלו להרים בתים מעל אזורי הצפה, לבנות יסודות חדשים ולחזור לחיים נורמליים. לפחות 20 לקוחות העבירו כ־2.5 מיליון דולר לקבלן שהבטיח לבצע את העבודה. יותר מ־1.5 מיליון דולר אבדו כתוצאה מההונאה, לפי התביעה.

ארבע־עשרה שנה אחרי שסנדי פגעה בניו יורק, הקבלן ייכנס לכלא.

אבל עבור בעלי הבתים, גזר הדין אינו מחזיר אוטומטית את מה שאבד. בית המשפט עדיין צריך לקבוע כמה פיצויים ישלם אלמראז לקורבנות, ואין עדיין החלטה סופית לגבי הסכום שיוכלו לקבל בחזרה.

וזה אולי הפרט המקומם ביותר בפרשה: האנשים ששכרו את אלמראז לא חיפשו בית מפואר או שיפוץ ראוותני. הם ניסו להציל בתים שכבר נפגעו מאסון טבע.

הכסף נועד ליסודות חדשים.

חלק ממנו הגיע ללמבורגיני, לפורשה וליגואר.