מה שפעם נחשב לאבן היסוד של החלום האמריקני הופך בהדרגה לנטל כלכלי כבד יותר ויותר. לפי ניתוח מקיף שפרסם "וול סטריט ג'ורנל", העלות השנתית הממוצעת של החזקת בית בארצות הברית הגיעה בשנת 2025 ל-28,596 דולר, לעומת כ-20,600 דולר בלבד בשנת 2019. מדובר בזינוק של 39% בתוך שש שנים, שיעור גבוה משמעותית מקצב האינפלציה הכללי.
הנתונים, המבוססים על חברת "אינטרקונטיננטל אקסצ'יינג'" ועל חברת שירותי הבית "אנג'י", מסבירים במידה רבה מדוע שוק הדיור האמריקני נכנס לתקופת קיפאון עמוקה. מספר העסקאות בבתים קיימים ירד לרמה של כארבעה מיליון בשנה בלבד – השפל הנמוך ביותר שנרשם זה עשרות שנים.
עבור משפחות ישראליות-אמריקניות רבות, שחלקן מנהלות עסקים עצמאיים או מחלקות את חייהן בין ארצות הברית לישראל, מדובר בשיקול כלכלי מכריע. שאלות שבעבר נגעו בעיקר למחיר הבית ולמיקומו הפכו כיום למורכבות הרבה יותר.
מאחורי ההתייקרות מסתתרים כמה גורמים מרכזיים. העלייה החדה ביותר נרשמה בביטוחי הבתים, שהתייקרו ב-72% מאז 2019. אסונות טבע תכופים יותר, התייקרות חומרי הגלם ועלויות השיקום, לצד יציאתן של חברות ביטוח מאזורים עתירי סיכון כמו קליפורניה, פלורידה וטקסס, הפכו את הביטוח לאחת ההוצאות הכבדות ביותר עבור בעלי נכסים.
גם עלויות התחזוקה ותיקוני החירום רשמו זינוק דרמטי. תיקונים בלתי צפויים, כמו פיצוץ בצנרת, נזקי גג או החלפת מערכות חיוניות, התייקרו ב-175%. בממוצע, בעלי בתים בארצות הברית הוציאו בשנת 2025 קרוב ל-12,500 דולר על תחזוקה, שיפוצים ותיקונים, לעומת כ-9,000 דולר בלבד שש שנים קודם לכן.
במקביל, מסי הרכוש עלו ב-31%, בעיקר כתוצאה מהזינוק בערכי הנדל"ן. גם ריבית המשכנתאות, שנותרה מעל 6% מאז 2022, הגדילה משמעותית את נטל המימון. לפי נתוני חברת "רדפין", משפחה שיכלה לרכוש בשנת 2021 בית בשווי 517 אלף דולר במסגרת תקציב חודשי של 2,500 דולר, יכולה כיום להרשות לעצמה נכס בשווי כ-384 אלף דולר בלבד.
התייקרות נוספת, שפחות זוכה לתשומת לב, היא העלייה בדמי ועד הבית. נתוני חברת "ונטאקה", המספקת תוכנות לניהול ועדי בתים, מצביעים על זינוק של 51% בדמי ועד הבית בין השנים 2021 ל-2025. העלייה נובעת מהתייקרות הביטוח, עלויות העבודה ותחזוקת השטחים המשותפים, והיא מורגשת במיוחד במתחמי מגורים ובבנייני דירות.
הקיפאון בשוק נובע במידה רבה מפרדוקס כלכלי. מיליוני אמריקנים רכשו את בתיהם בתקופה שבה הריבית הייתה סביב 2% עד 3%, ולכן אינם מוכנים למכור ולעבור למשכנתה חדשה בריבית כפולה. כתוצאה מכך, היצע הבתים נותר נמוך, המחירים ממשיכים להיות גבוהים, ורוכשים חדשים מתקשים להיכנס לשוק.
בדרום קליפורניה, ובמיוחד באזור עמק סן פרננדו, ההשפעה חריפה אף יותר. באזורים כמו אנסינו, טרזנה, שרמן אוקס, סטודיו סיטי וקלבסאס, שבהם מחירי הבתים נעים סביב 900 אלף דולר ועד יותר ממיליון דולר, העלויות השנתיות הכוללות של בעלות על בית עשויות להגיע ל-60 אלף עד 80 אלף דולר בשנה, עוד לפני הוצאות המחיה השוטפות.
עבור משפחות ישראליות-אמריקניות רבות, שחלקן מנהלות עסקים עצמאיים או מחלקות את חייהן בין ארצות הברית לישראל, מדובר בשיקול כלכלי מכריע. שאלות שבעבר נגעו בעיקר למחיר הבית ולמיקומו הפכו כיום למורכבות הרבה יותר. העלויות הנלוות – ביטוח, תחזוקה, מסי רכוש ודמי ועד בית – הפכו מגורם משני למרכיב מרכזי בהחלטה האם לקנות, למכור או להמשיך להתגורר בנכס הקיים.
גם הכלכלנים האופטימיים ביותר אינם צופים חזרה למצב שהיה לפני המגפה. גם אם ריבית המשכנתאות תרד בשנים הקרובות, העלויות האחרות אינן צפויות לרדת באופן משמעותי. במילים אחרות, עבור בעלי בתים אמריקנים, ובעיקר עבור מי שמבקש להיכנס כיום לשוק, מחיר הבית הוא כבר מזמן לא ההוצאה הגדולה היחידה. לעיתים, דווקא ההוצאות שמגיעות אחר כך הן אלו שקובעות אם החלום האמריקני עדיין בר-השגה.
