כשאדיאל דה־פאנו נכנס לתפקידו בשנת 2017 בכנסייה המתודיסטית המאוחדת בעיר סנטה אנה שבדרום קליפורניה, הוא מצא את אחד מאתרי הכנסייה במצב קשה: מבנים נטושים, שרידי שריפות וסביבה מוזנחת שהפכה למוקד של חסרי בית. בפני הנהגת הכנסייה עמדה דילמה פשוטה לכאורה — למכור את הקרקע תמורת כחמישה מיליון דולר, או לנסות לחשוב אחרת.
הם בחרו שלא למכור. ההחלטה הזו הובילה לפרויקט ששינה לא רק את פני השטח — אלא גם את חייהם של עשרות משפחות.
קליפורניה מתמודדת זה שנים עם משבר דיור עמוק. מחירי השכירות והבתים עלו לרמות שמרחיקות אוכלוסיות רחבות משוק הדיור, ורשימות ההמתנה לדיור ציבורי מתארכות ללא פתרון נראה לעין. בתוך המציאות הזו, מתברר כי קיים מאגר קרקעות משמעותי שאינו מנוצל: שטחים בבעלות מוסדות דת.
Legacy Square בשדרות סנטה אנה איסט בסנטה אנה. על הקרקע בסנטה אנה הוקם פרויקט מגורים הכולל 93 יחידות דיור. חלקן מיועדות לאנשים בסיכון לחוסר בית, ואחרות למשקי בית בעלי הכנסה נמוכה. ההכנסות מהשכירות מופנות חזרה לפעילות קהילתית, והפרויקט משלב בין מגורים לשירותים חברתיים.
מחקר של מרכז טרנר למדיניות דיור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי מעריך כי ניתן להסב יותר מ־170 אלף אקרים של קרקעות כנסייה לדיור. מדובר בשטחים הממוקמים לרוב בלב שכונות קיימות, עם גישה לתחבורה ולשירותים — יתרון תכנוני משמעותי שנדיר למצוא בפרויקטים חדשים.
הפרדוקס שמניע את המהלך ברור: בזמן שמשבר הדיור מחריף, קהילות דתיות רבות בארצות הברית מצטמצמות. כנסיות שבעבר היו מלאות מתפללים מתקשות כיום לשמור על פעילות שוטפת, ואתרים שלמים נותרים ריקים או הופכים לנטל כלכלי ובטיחותי.
במצב זה, חלק ממנהיגי הכנסיות בוחרים להגדיר מחדש את תפקיד הקרקע שברשותם. עבור דה־פאנו, ההחלטה אינה רק כלכלית — אלא ערכית: שימוש בקרקע לטובת דיור נתפס כהמשך ישיר לערכי הקהילה והאחריות החברתית.
על הקרקע בסנטה אנה הוקם פרויקט מגורים הכולל 93 יחידות דיור. חלקן מיועדות לאנשים בסיכון לחוסר בית, ואחרות למשקי בית בעלי הכנסה נמוכה. ההכנסות מהשכירות מופנות חזרה לפעילות קהילתית, והפרויקט משלב בין מגורים לשירותים חברתיים.
הקמתו דרשה תהליך ממושך: שנים של אישורים, גיוס מימון ממשלתי ופרטי, ולבסוף בנייה. אך התוצאה ממחישה את הפוטנציאל הגלום בשילוב בין קרקע זמינה לצורך חברתי דחוף.
המודל הזה מתרחב. יזמים ועמותות פועלים כיום בשיתוף עם כנסיות באזורים שונים בדרום קליפורניה, בניסיון לשכפל את ההצלחה. לצד האתגר הכלכלי, אחד היתרונות הבולטים של פרויקטים כאלה הוא האמון הקהילתי שהם מעוררים. תושבים נוטים לקבל ביתר פתיחות פרויקטים לדיור בר־השגה כאשר הם מקודמים על ידי מוסד מוכר ובעל שורשים מקומיים.
עם זאת, הדרך אינה פשוטה. מימון מוגבל, הליכי תכנון מורכבים ולעיתים גם התנגדות מקומית ממשיכים להקשות על מימוש הפוטנציאל. כל פרויקט דורש התמדה, שיתוף פעולה והתגברות על חסמים בירוקרטיים וכלכליים.
עבור ישראלים רבים החיים בדרום קליפורניה ומתמודדים עם עלויות מחיה גבוהות, מדובר בהתפתחות שעשויה להקל — גם אם באופן חלקי — על הלחץ בשוק הדיור. כל תוספת של יחידות דיור בר־השגה משפיעה על ההיצע הכולל וממתנת, ולו במעט, את העלייה במחירים.
מעבר לכך, הסיפור הזה מציע תובנה רחבה יותר: פתרונות למשברים עירוניים מורכבים אינם מגיעים תמיד מהממשלה או מהשוק החופשי. לעיתים הם צומחים מתוך קהילות שמחליטות להשתמש במשאבים שברשותן באופן חדש — גם כאשר מדובר באדמה שנחשבה עד לא מזמן “קדושה” במובן אחר לגמרי.
בסנטה אנה, במקום שהיה בעבר נטוש ומסוכן, עומד כיום מתחם מגורים פעיל. משפחות חיות בו, ילדים משחקים בו, והקהילה סביבו מתחדשת. מה שנראה תחילה כוויתור — הפך, בפועל, להשקעה חברתית ארוכת טווח.
