קנדה פותחת בעשור של בנייה. בתוך מציאות של מלחמות סחר, מכסים אמריקאיים וחוסר יציבות גלובלית, הכריז ראש הממשלה מארק קרני על תוכנית ההשקעות השאפתנית ביותר שידעה המדינה מזה עשרות שנים: הזרמת השקעות בהיקף כולל של טריליון דולר קנדי בתוך חמש שנים, במטרה לחזק את הכלכלה המקומית, לצמצם תלות בארצות הברית ולהפוך את קנדה למעצמת תשתיות, אנרגיה ודיור.
קרני, ראש הממשלה ה־24 של קנדה, הוא דמות יוצאת דופן בפוליטיקה הקנדית: הראשון שנכנס לתפקיד מבלי שכיהן אי פעם בפרלמנט. בעבר שימש נגיד בנק קנדה ונגיד הבנק של אנגליה, וכעת – לאחר שנבחר ברוב של כמעט 86 אחוזים בבחירות הפנימיות במפלגתו והושבע לתפקיד במרץ 2025 – הוא מציב את חותמו באמצעות תקציב 2025 ותוכנית שמוגדרת באוטווה כ”תוכנית דורית”.
קרני הגדיר את המהלך במילים חדות: “זו תוכנית שנועדה לתת לעצמנו יותר ממה שכל ממשלה זרה יכולה לקחת מאיתנו. תוכנית לבניית קנדה חזקה, עצמאית ועמידה”.
על פי התקציב, קנדה תגייס במהלך חמש השנים הקרובות השקעות בהיקף מצטבר של טריליון דולר קנדי, לא רק מכסף ממשלתי אלא באמצעות שילוב של הממשלה הפדרלית, הפרובינציות, הטריטוריות, הרשויות המקומיות, קהילות ילידיות והמגזר הפרטי. מתוך הסכום הכולל, יוקצו כ־115 מיליארד דולר קנדי לתשתיות לאומיות, 25 מיליארד לדיור, 30 מיליארד לביטחון ולהגנה, יותר מ־110 מיליארד לחיזוק הפרודוקטיביות והתחרותיות, ועוד עשרות מיליארדים לקרנות ייעודיות לחיזוק קהילות ולפיתוח אזורי.
קרני הגדיר את המהלך במילים חדות: “זו תוכנית שנועדה לתת לעצמנו יותר ממה שכל ממשלה זרה יכולה לקחת מאיתנו. תוכנית לבניית קנדה חזקה, עצמאית ועמידה”.
הרקע אינו מוסתר. במהלך 2025 הטילה ארצות הברית, בהובלת הנשיא דונלד טראמפ, מכסים נרחבים על יבוא מקנדה, כולל מסים של עד 25 אחוזים על סחורות, אנרגיה, אלומיניום ופלדה. קנדה השיבה בצעדי תגמול, אך הנזק למסחר היה הדחף המרכזי למעבר מאסטרטגיה של תלות לשותף יחיד – לאסטרטגיה של חיזוק פנימי מואץ.
שר האוצר פרנסואה־פיליפ שמפיין תיאר את התקציב כ”תוכנית שמטרתה לגרום לכל שכבות המשק להשקיע יחד”, ואילו קרני עצמו הדגיש בנאומו כי “העולם משתנה במהירות, והכלכלה הקנדית חייבת להפוך לפחות פגיעה לזעזועים חיצוניים”.
כדי להאיץ את הביצוע, הוקם באוגוסט 2025 המשרד הפדרלי לפרויקטים מרכזיים, גוף ייעודי שתפקידו לזרז אישורים ולהסיר חסמים רגולטוריים. בתוך שלושה חודשים בלבד הובאו לבחינה פרויקטים בהיקף של כ־116 מיליארד דולר קנדי, בתחומי האנרגיה, התחבורה, הכרייה והתשתיות האזרחיות. בין היתר נכללים בתוכניות פרויקטי גז טבעי נוזלי בבריטיש קולומביה, הרחבת ייצור חשמל גרעיני באונטריו, פרויקט הידרו ראשון מסוגו בנונאווט בבעלות אינואיטית מלאה, קווי הולכה בצפון המדינה, הרחבת נמל מונטריאול ומסילת רכבת מהירה חדשה שתקצר את זמן הנסיעה בין קוויבק סיטי לטורונטו בכמחצית.
היקף ההשקעה מזכיר את תקופת השיא של ממשלת סטיבן הרפר לאחר המשבר הפיננסי העולמי ב־2008, אז הובילו הוצאות פדרליות מאסיביות לזינוק חד בהתחלות בנייה אזרחית. בשנים האחרונות, לעומת זאת, חלה ירידה משמעותית בהיקפי הבנייה – פער שהתוכנית החדשה מבקשת לסגור ואף לעקוף.
למרות הדגש על מדיניות “קנו קנדי”, הכוללת העדפה לפלדה, אלומיניום, עץ ושירותים מקומיים, קרני הבהיר כי אין מדובר בסגירה מוחלטת של השוק. להפך: בפרויקטים גדולים ומורכבים, במיוחד בתחומי האנרגיה, התחבורה והבנייה האזרחית, צפויות הזדמנויות לשיתופי פעולה חוצי גבולות – כולל עם קבלנים וחברות אמריקאיות בעלות ניסיון ייחודי.
אנליסטים בענף מציינים כי אם אפילו חלק מההתחייבויות יבשילו לפרויקטים בפועל, קנדה עלולה להפוך בתוך שנים ספורות לאתר הבנייה הגדול ביותר בצפון אמריקה. עבור חברות בנייה, הנדסה ואנרגיה – בקנדה ומחוצה לה – מדובר בגל הזדמנויות בקנה מידה שלא נראה מאז תחילת העשור הקודם.
השאלה הגדולה אינה אם התוכנית שאפתנית – אלא אם תבוצע במלואה. הצלחתה תלויה בתיאום הדוק בין ממשלות, ביכולת למשוך הון פרטי ובהסרת חסמים בירוקרטיים. אך אם תעמוד ביעדיה, קנדה לא רק תגיב למכסי טראמפ – אלא תצא מהם מחוזקת.
כפי שסיכם קרני עצמו: “קנדה חזקה תשחרר יותר מטריליון דולר בהשקעות בחמש שנים, תגדיל את התוצר ביותר מ־3.5 אחוזים, ותשיב לכל עובד קנדי פי שניים ממה שנלקח ממנו”.
אם המהלך יצליח, קנדה לא רק תבנה כבישים, נמלים ומסילות – אלא תבנה מחדש את מקומה בכלכלה העולמית.
