לוס אנג'לס סובלת מנזק כפול הרסני: תחילה, שריפות דואר הרסו יותר מ-16,000 מבנים וגירשו עשרות אלפי תושבים בינואר. כעת, פשיטות אכיפת הגירה מאיימות על יכולתה של העיר להיבנות מחדש.
השבוע שעבר הודיע משרד הביטחון הפנימי כי כמעט 2,800 אנשים נעצרו בסדרה של פשיטות הגירה נרחבות ברחבי העיר. ההודעה שלחה גלי הלם דרך קהילות המהגרים של לוס אנג'לס, ובעקבותיה הרעידה את הקבלנים, הבנאים ובעלי הבתים המנסים לחבר את העיר מחדש.
כוח העבודה החיוני נכנס למחתרת
כוח העבודה שהעיר זקוקה לו נואשות כדי להתאושש כעת נכנס למחתרת. מומחים אומרים שהפשיטות יצרו אפקט מקפיא שעלול לפגוש תקציבים פרוצים, שיקומים מעוכבים וחלומות התאוששות נדחים.
"זה פשוט הוסיף עוד שכבה של אי-ודאות לתקופה קשה ממילא", אומר ברוק האריס, סוכן נדל"ן מקומי שעובד בקרבה עם מפתחים במאמצי השיקום.
הפחד כבר אינו היפותטי. מאז יוני, פעולות האכיפה הגבוהות-פרופיל של ICE השאירו רושם עמוק על כוח העבודה של הבנייה בלוס אנג'לס. כל כך עד שקבלנים ועובדים רבים לא היו מוכנים לדבר לפרוטוקול, מחשש שלומר יותר מדי עלול להפוך אותם למטרה.
מאחורי כל פרויקט מופסק או אתר נטוש יש אובדן אישי עמוק. עבור מפתחים וקבלנים רבים, צוותי בנייה אינם רק עובדים - הם צוותים נאמנים, שנבנו לאורך שנים, קשורים בנאמנות והצלחה משותפת. "אלה לא מועסקי יום. אלה לא בחורים עפים-בלילה", אומר האריס. "העובדים האלה הם בני משפחה".
"יכולים לחטוף אותי מאתר העבודה"
לכלכלנים יש שם לתופעה הזו: האפקט המקפיא. זה כמעט בדיוק מה שזה נשמע: מצב שבו אי-ודאות או פחד מרתיעים עסקים, משקיעים או יחידים מלנהל עסקים.
האריס רואה את זה ממקור ראשון. "אנשים באמת נכנסים להסתתרות", הוא אומר. "יש תחושת פחד בולטת של 'יכולים לחטוף אותי מאתר העבודה שלי'".
זה לא מוגבל רק לאתר העבודה. האריס אומר שבסוף השבוע של 4 ביולי, היה חוסר בולט של חגיגה בפארקים ובמקומות פופולריים אחרים למשפחות להתכנס.
השפעות הגלים מיידיות: פחות עובדים, עבודות איטיות יותר, ואי-נוחות גוברת לגבי מה שיבוא הלאה.
הפחד מעצב מחדש איך לוס אנג'לס בונה
עבור מפתחים, מה שפעם היו סימני קידמה כעת נראים כחבויות. מפתחים "מסווים את אתרי העבודה האלה", אומר האריס. "הם מסתירים את השירותים הניידים. הם מורידים את גדרות הבנייה. הם מזיזים את הפחים מהרחוב... כי הם הפכו למטרות, או לפחות העובדים שלהם מרגישים שהם יכולים להיות מטרות".
והפחד הזה בא במחיר. משלוחים מופרעים, בדיקות מעוכבות וצוותים מלאים למחצה מהפכים לוחות זמנים מתואמים בקפידה של פרויקטים. מפתחים - במיוחד קטנים ועצמאיים - מפסידים כסף, מומנטום, ובמקרים מסוימים, הרצון להמשיך.
המשבר שלפני הפשיטות
עוד לפני השריפות, לוס אנג'לס נאבקה לבנות. שכירויות טיפסו, הביקוש עלה על הפיתוח החדש, ומחסור בכוח עבודה מתח את לוחות הזמנים של הבנייה.
"שלושת הנושאים המובילים עבור חברות בנייה כולם קשורים למחסור בכוח עבודה", אומר בריאן טורמייל, סגן נשיא לעניינים ציבוריים ויוזמות אסטרטגיות באגודת הקבלנים הכלליים של אמריקה. "הם מודאגים ממציאת מספיק אנשים. הם מודאגים מהשפעת מחסור כוח העבודה על העלות שלהם, והם מודאגים מהשפעת מחסור כוח העבודה על הבטיחות והביצועים באתר העבודה".
אז פגע האסון. יותר מ-16,000 מבנים נשרפו בינואר, מה שאילץ עשרות אלפים לעזוב את בתיהם. שיקום בקנה מידה כזה דורש כוח עבודה עצום: 70,000 עובדי בנייה נוספים עד אמצע 2026, לפי מומחים מהמכון לקרקע עירונית, UCLA ו-USC.
אבל במקום לגדול, כוח העבודה הזה מתכווץ.
המהגרים מהווים עמוד התווך
מהגרים מהווים 23% מכוח העבודה של הבנייה בארה"ב, כולל מוערך 700,000 עד 900,000 עובדים ללא מסמכים בתפקידי מפתח כמו קירוי ומסגור, לפי דוח 2025 של המועצה ההיספנית לבנייה. מכסות ויזות עבודה חוקיות נשארות הרבה מתחת לביקוש, וצינורות מקומיים לא הגדילו קנה מידה מספיק מהר.
"אין לנו אספקה מקומית של עובדי בנייה כשאנחנו בעצם מוציאים את רוב הדולרים הפדרליים שלנו לעודד צעירים לעשות כל דבר אחר מלבד לעבוד בבנייה", אומר טורמייל.
"האלה לא מועסקי יום - זה משפחה"
מאחורי כל פרויקט מופסק או אתר נטוש יש אובדן אישי עמוק. עבור מפתחים וקבלנים רבים, צוותי בנייה אינם רק עובדים - הם צוותים נאמנים, שנבנו לאורך שנים, קשורים בנאמנות והצלחה משותפת.
"אלה לא מועסקי יום. אלה לא בחורים עפים-בלילה", אומר האריס. "העובדים האלה הם בני משפחה".
כשחבר אחד עוזב, כל הצוות יכול להתפרק. ג'ורג' קרילו, מנכ"ל המועצה ההיספנית לבנייה, מצביע על אתר עבודה בטלהאסי שבו ICE עצר 100 מתוך 180 עובדים.
"אתה היית חושב שהיום שאחרי לפחות 80 אנשים היו חוזרים לעבודה", הוא אומר. "למעשה, רק 20 הופיעו למחרת".
פרויקטים תקועים ויציאה שקטה
עבור חלק מהמפתחים, זה פחות עניין של עיכובים ויותר עניין של אם לבנות בכלל. קרילו אומר שחלק מהקבלנים שדיבר איתם שוקלים לעזוב את לוס אנג'לס לגמרי, לפנות פנימה שם אתרי העבודה מרגישים בטוחים יותר.
אחרים נסוגים בשקט יותר. "שמעתי לקוחות שלי אומרים שהם פשוט הולכים לבנות על מה שיש להם ולראות מה קורה", אומר האריס.
גם עבור אלה הנחושים לבנות מחדש, תהליך ההיתרים הפך לעכבה נוספת על המומנטום. שישה חודשים אחרי שריפות איטון ופליסידס, מחוז לוס אנג'לס הבלתי מאוגד קיבל 1,207 בקשות שיקום - אך רק 90 היתרים הונפקו.
סוג כזה של עיכוב מרתיע הצעות מחיר. אפילו קבלנים שרוצים לקחת על עצמם עבודות מהססים לחכות בתור עם צוותים מוגבלים.
המתמטיקה של השיקום כבר לא מסתדרת. "בנייה של בתים היא כבר אחד העסקים הכי מחוקקים ומורכבים במדינה", אומר האריס. "פרויקט שלוקח 14 חודשים לעומת 12 חודשים זה ההבדל בין להרוויח כסף ולא להרוויח כסף".
כעת, השוליים האלה התנדפו. פחד והפרעה שוברים לוחות זמנים ותקציבים. ברחבי לוס אנג'לס, הביטחון נסדק. חלק מהמפתחים עוצרים. אחרים יוצאים לגמרי. המתמטיקה של השיקום כבר לא מסתדרת.