מי שנוסע לאורך רחוב קיסטון הדרומי בבורבנק, קליפורניה, חש מיד שמשהו אינו כשורה. הבתים נראים כמו מתוך גלויה: גגות רעפים נמוכים, גינות מטופחות, עצים ותיקים שמטילים צל רחב, ומדרכות נקיות באופן חריג אפילו ביחס ללוס אנג'לס. ממול מתנשא מתחם אולפני וולט דיסני.
אבל הרחוב שקט באופן חריג. אין ילדים, אין שכנים, אין תנועה יומיומית. במקום זאת, נראים לעיתים אנשי ביטחון של דיסני המסיירים בשגרה. הסיבה פשוטה — כמעט כל הבתים בצדו המזרחי של הרחוב שייכים לתאגיד.
הרכישה לא התרחשה בן־לילה. דיסני החלה לקנות בתים ברחוב כבר בשנות התשעים, בתהליך הדרגתי ושקט. כבר בשנת 1991 דיווחו תושבים על תחושת אי־נוחות נוכח התרחבות התאגיד. שלושה עשורים לאחר מכן, התמונה ברורה: רחוב שלם עבר בפועל לבעלות פרטית של חברה אחת.
ברשת זכה המקום לכינוי "בתי סטפורד", על שם הסרט משנות השבעים המתאר פרבר מושלם וריק מחיים אמיתיים. מבקרים במקום מתארים חוויה מטרידה — רחוב שנראה חי, אך חסר נשמה.
הבתים אינם עומדים נטושים לחלוטין. לעיתים הם משמשים כאתרי צילום — תפאורה פרברית מושלמת שאינה דורשת בניית סט. בזמנים אחרים הם משמשים למגורי ביניים של מנהלים ובכירים המגיעים מחוץ לעיר. אך דבר אחד אינו קורה: הבתים אינם מוצעים למכירה בשוק החופשי.
ברשת זכה המקום לכינוי "בתי סטפורד", על שם הסרט משנות השבעים המתאר פרבר מושלם וריק מחיים אמיתיים. מבקרים במקום מתארים חוויה מטרידה — רחוב שנראה חי, אך חסר נשמה.
המציאות הזאת בולטת במיוחד על רקע שוק הדיור בבורבנק. העיר נחשבת לאחת המבוקשות באזור לוס אנג'לס: מחירים נמוכים יחסית לסביבה, מערכת חינוך איכותית ושירותים עירוניים עצמאיים. הביקוש גבוה בהתמדה, והיצע הדיור מתקשה להדביק את הקצב.
גם כאשר המלאי גדל בשנים האחרונות, הבתים נמכרים כמעט במחיר המבוקש. המשמעות ברורה: כל נכס שיוצא מהשוק — אפילו בודד — משפיע על כלל הרוכשים.
כאן נכנסת דיסני לתמונה. כאשר תאגיד גדול רוכש בתים ואינו מחזיר אותם למחזור המכירה, הוא מצמצם עוד יותר את ההיצע. עבור משפחות צעירות המנסות לרכוש דירה ראשונה, מדובר בפגיעה ממשית בסיכוי למצוא נכס מתאים.
מבחינה חוקית, אין בהתנהלות הזו פסול. דיסני רוכשת נכסים כחוק, משלמת מיסים ומתחזקת את הבתים ברמה גבוהה. חלק מהתושבים אף רואים בכך יתרון — שכונה מטופחת ושקטה במיוחד.
אך בהקשר הרחב יותר, בזמן שקליפורניה מתמודדת עם משבר דיור חריף, התמונה מורכבת בהרבה. החזקת רחוב שלם מחוץ לשוק למטרות צילום ואירוח מנהלים מעלה שאלות קשות של הוגנות, אחריות תאגידית והשפעה על קהילה מקומית.
בורבנק עצמה מוגבלת מבחינת התרחבות. הרים מקיפים חלקים ממנה, וקרקע זמינה לבנייה חדשה נדירה. במצב כזה, כל בית שנגרע מהשוק מגביר את הלחץ על הרוכשים.
למי שחולם על חיים בסגנון דיסני, החברה מציעה חלופה אחרת: קהילת מגורים ייעודית במדבר קליפורניה, שתוכננה ומנוהלת על ידה, עם מתקנים ונראות התואמים את עולם התוכן שלה.
אבל ברחוב קיסטון, המציאות שונה לחלוטין. הבתים עומדים — יפים, מתוחזקים, אך ריקים. רחוב שלם שממשיך להיראות כמו חלום פרברי אמריקני — רק בלי האנשים שאמורים לחיות בו.
