כשְלייל סימונס ואשתו חיפשו קבלן שיפוצים לביתם באיולס, טקסס, הם חשבו שמצאו “בינגו”: זוג צעיר, כריזמטי ומיומן שמציג ברשתות החברתיות סרטוני “לפני–אחרי” נוצצים, ומגיע עם המלצה חמה מקבוצת פייסבוק מקומית. כריסטופר ורקל ג'אדג' נראו בדיוק כמו מה שמשפחות מחפשות כשצריך למסור בית לידיים של מישהו אחר: בטוחים בעצמם, זמינים, ובעיקר — זולים בהרבה מהמתחרים. “הם באו אלינו עם הווייב של כוכבי שיפוצים,” סיפר סימונס לתקשורת המקומית.
אלא שמה שהתחיל כהבטחה ל”בית חדש” הפך, לדבריו, לסיוט הנדסי: אריחים שהתפצלו בתוך שבועות, רצפות שנסדקו, רצפת מטבח ששקעה, וגימורים חיצוניים שנראו “כאילו ילד עשה אותם”. כשקבלן מנוסה, חבר משפחה, בדק את העבודה — האבחנה הייתה קצרה ומטרידה: “הרבה מזה לא בטוח”.
השבוע הפכה הפרשה הזו מרצף תלונות מקומיות לתיק פלילי פדרלי: כריסטופר ורקל ג'אדג' הודו באשמה בבית משפט פדרלי בעבירת קשירת קשר לביצוע הונאת העברת כספים (Wire Fraud Conspiracy), והודו כי הונו יותר מ־40 לקוחות בכמעט חמישה מיליון דולר — במסגרת לפחות 24 פרויקטים של בנייה ושיפוץ. על פי ההודעות הרשמיות, כריסטופר צפוי לעד 20 שנות מאסר פדרלי, ורקל לעד חמש שנים, לצד קנסות והשבת כספים. גזרי הדין צפויים להינתן באפריל ובמאי 2026.
מרצף תלונות מקומיות לתיק פלילי פדרלי: כריסטופר ורקל ג'אדג' הודו באשמה בבית משפט פדרלי בעבירת קשירת קשר לביצוע הונאת העברת כספים (Wire Fraud Conspiracy), והודו כי הונו יותר מ־40 לקוחות בכמעט חמישה מיליון דולר — במסגרת לפחות 24 פרויקטים של בנייה ושיפוץ. על פי ההודעות הרשמיות, כריסטופר צפוי לעד 20 שנות מאסר פדרלי, ורקל לעד חמש שנים, לצד קנסות והשבת כספים. גזרי הדין צפויים להינתן באפריל ובמאי 2026.
לפי התביעה במחוז הצפוני של טקסס, השניים פעלו מאוגוסט 2020 ועד ינואר 2023 באמצעות חברה בשם “ג'אדג' די־אף־דבליו”, שהציגה עצמה כמי שמספקת שירותי תכנון, בנייה, שיפוץ ועיצוב. בפועל, כך נטען, זו הייתה שיטה מסודרת: שיווק אגרסיבי ברשתות החברתיות, דימוי של “קבלני חלומות”, והצעות מחיר נמוכות מהשוק כדי לסגור לקוחות במהירות — ואז גביית תשלומים והיעלמות הדרגתית, כשהפרויקטים נתקעים באמצע והמשפחות נשארות עם חור בכיס ובור ברצפה.
בתוך המעטפת המצועצעת, אחד מרכיבי הליבה היה מצג שווא מקצועי. לפי הרשויות, השניים טענו שכריסטופר הוא בעל הסמכה מקצועית בתחום האדריכלות — טענה שהתבררה כלא נכונה. אף יותר מכך: על פי התיק, כבר בשנת 2022 הוזהר כריסטופר על ידי גורם רגולטורי בטקסס כי הוא מפר את הכללים כאשר הוא מציג עצמו כאדריכל. עבור לקוחות שלא מכירים את שוק הבנייה מקרוב, תואר מקצועי, סרטון מלוטש והמלצה בקבוצה שכונתית יכולים להחליף בדיקה אמיתית של רישיון, ביטוח ויכולת ביצוע.
הכסף, כפי שעולה מכתבי התביעה והמסמכים הפדרליים, היה המנוע. משפחות שילמו מקדמות ותשלומים “לפי התקדמות”, אך העבודה לא הושלמה — ולעיתים אף הותירה את הבית במצב גרוע ומסוכן יותר מזה שבו היה לפני תחילת הפרויקט. סימונס, שוטר לשעבר, סיפר ששילם לזוג כמעט 200 אלף דולר. “כל מה שהם עשו — לא נכון,” אמר. לדבריו, חלקים שלמים נדרשו לפירוק ובנייה מחדש, כולל מסגור, מדרגות ואזורי מטבח, תוך תיאור חוזר של “הפרת תקן אחרי הפרת תקן”.
קורבן נוספת, קריסטין ניומן, שכרה את הזוג להקמת בית חלומות מהיסוד. היא שילמה כ־200 אלף דולר — ואז, לאחר נטישת הפרויקט, נאלצה לשלם סכום דומה לקבלנים אחרים רק כדי לסיים את מה שהושאר מאחור. “כשניסיתי לקבל תשובות על העיכובים והליקויים — הוא פשוט נעלם,” סיפרה. “הוא הפסיק לדבר איתנו. הוא לא חזר”.
במקביל, כך נטען, חלק משמעותי מהכספים שנכנסו מהלקוחות לא הלך לחומרים, קבלני משנה או השלמת עבודה, אלא להוצאות אישיות. לפי המסמכים, כ־865 אלף דולר מכספי החברה שימשו למטרות פרטיות — ובהן כ־82 אלף דולר לרכישות באמזון, כ־27 אלף דולר לתשלומי משכנתא, וכ־10 אלף דולר להליכים אסתטיים/ניתוחים פלסטיים. בזמן שהכסף התפזר, הלקוחות שילמו מחיר כפול: גם על מה שכבר שילמו — וגם על מה שיידרשו לשלם מחדש כדי להחזיר את הבית למצב תקין.
הנזק לא היה “רק” פיננסי. לפי עדויות שהובאו בתקשורת ובמסמכים, משפחות נקלעו לחובות, חלקן אף לפשיטת רגל. ג'רמי קונגלטון דיווח שאיבד כ־250 אלף דולר ונאלץ להכריז על פשיטת רגל; משפחתו חיה בקרוואן במשך 18 חודשים. אחרים תיארו תקופות ממושכות של מגורים זמניים, תשלומי שכירות במקביל למשכנתא, וחיים בתוך אתר בנייה שלא נגמר.
במישור האכיפה, הפרשה מדגימה כיצד תופעת “קבלני הרשת” — קונטרקטורים המשווקים עצמם כאנשי מקצוע נוצצים לפני שמציגים תשתית אמיתית של רישוי, צוות וניהול — הופכת מתלונה אזרחית לתיק פלילי. החקירה בוצעה בשיתוף גורמים מקומיים ופדרליים, ובכללם ה־אף־בי־איי, משטרת איולס וכוח משימה של השירות החשאי. עבור קורבנות רבים, זו הייתה נקודת מפנה: לא עוד ריב חוזי או “טעות בביצוע”, אלא חשד לשיטה שנועדה לגבות כסף ולהותיר אחריה אדמה חרוכה.
הלקח, בעיני מי שנפגעו, חד: מדיה חברתית היא חלון ראווה — לא תעודת אחריות. הצעת מחיר נמוכה במיוחד היא לא תמיד “מציאה”, ולעיתים היא אות אזהרה. ובתחום שבו כל ליקוי יכול להפוך לסיכון בטיחותי, בדיקות בסיסיות — אימות רישיון, ביטוח, ניסיון מוכח, חוזה ברור ולוחות זמנים ריאליים — עשויות להיות ההבדל בין שיפוץ לבין קריסה.
עבור המשפחות שנפגעו, ההליך הפלילי הוא צעד חשוב, אך לא סוף הסיפור. גם אם יינתן עונש חמור, הדרך להשבת כספים ולתיקון בתים עלולה להיות ארוכה ויקרה. ובכל זאת, מבחינתם, יש נחמה אחת: מי שהציג עצמו כ”כוכב שיפוצים” — וניהל, לפי הודאתו, מערך הונאה — צפוי כעת לשלם את המחיר במערכת המשפט.
