תושבי במחוזות לוס אנג'לס ואורנג' נאלצים לעבוד קרוב ל-61 שעות בשבוע על מנת לעמוד בתשלומי השכירות של דירה בת חדר שינה בודד, כך עולה מדו"ח חדש שבחן את שוק השכירות בערים הגדולות של ארצות הברית.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

הדו"ח, שחובר ע"י חברה Self Financial, בחן את המחיר החציוני של דירות בערים הגדולות בארצות הברית, והנתונים הושוו לשכר החציוני באותן ערים. מהדו"ח עולה כי תושבים בלוס אנג'לס ואורנג' נדרשים לעבוד 60.9 שעות בשבוע כדי לעמוד בגובה שכר הדירה בנכס עם חדר שינה בודד, ו-78.6 שעות בשבוע כדי לממן שכירות בדירה בת 2 חדרי שינה. מדובר בדירוג השלישי הכי גבוה מבין הערים שנדבקו, כאשר רק סן פרנסיסקו (65.5 שעות עבודה לדירת חדר) וסן חוזה (68 שעות עבודה לדירת חדר) דורגה לפני.

נתוני דרום קליפורניה מצביעים על כך שהמחיר החציוני של דירת חדר עומד על 1,517 דולר, ואילו המחיר החציוני של דירה בעלת 2 חדרי שינה עומדת על 1,956 דולר. חשוב לזכור כי גובה שכר הדירה עולה מדי שנה בכ-9%. בחישובי השכר, הדו"ח הצביע על שכר שעתי ממוצע של 20.52 דולר, ושכר שנתי חציוני של כ-43 אלף דולר.

למעשה, ארבעת הערים היקרות ביותר הן מקליפורניה, אך מסתבר שישנם שווקים בדרום קליפורניה שבהם השכירות דווקא נמוכה יותר: במחוזות ריברסייד וסן ברנרדינו, למשל, העובדים נדרשים לעבוד "רק" 46.5 שעות בשבוע כדי לממן דירה עם חדר שינה בודד, ו-58.5 שעות שבועיות ע"מ לממן דירה בעלת 2 חדרי שינה.

ראוי להזכיר כי משרה מלאה נחשבת ל-40 שעות בשבוע, כך שניתן לקבוע שאדם שעובד במשרה מלאה בדרום קליפורניה פשוט לא מסוגל לעמוד בגובה שכר הדירה החציוני.

אם לא די בכך, נראה שהפערים רק ילכו ויגדלו: לפי נתוני השלכה לסטטיסטיקות עבודה, מחירי השכירות החציוניים ברמה הלאומית עלו ב-20.5% בין השנים 2010 ל-2019, וזאת לעומת עלייה של 17.6% בלבד בשכר השעתי החציוני.