במשך יותר מ־20 שנה היה ביתה של פביאנה פוליצי המקום שבו גידלה את שלושת ילדיה, במרחק רחוב אחד בלבד מקו המים. כיום הבית כמעט ריק. רהיט אחר רהיט מועמס על משאיות ההובלה, והיא נאלצת להיפרד מהמקום שהיה מרכז חייה. "לראות את כל החיים שלך נטענים למשאית זה דבר נורא, במיוחד כשלא בחרת בזה", אמרה האם החד־הורית, שמצטרפת לגל הולך וגדל של אמריקאים המאבדים את בתיהם בעקבות עיקולים.
"הכי קשה לי כהורה", סיפרה. "אני אמורה להגן על הילדים שלי, ואני מרגישה שנכשלתי". שנים קודם לכן ניסתה להימנע מהתרחיש הזה ופנתה לחברה שהבטיחה להפחית את תשלומי המשכנתה באמצעות שינוי תנאי ההלוואה. ההבטחות התבררו כחסרות כיסוי. ההלוואה לא שונתה, הבית נכנס להליכי עיקול, ולבסוף התקבלה גם הודעת הפינוי. במכתב לבית המשפט כתבה: "זה לא רק נכס. זה הבית שלנו. אלה החיים שלנו".
סיפורה של פוליצי אינו חריג. ניתוח של רשת איי־בי־סי המבוסס על נתוני חברת אטום מצא כי מספר תיקי העיקול שהוגשו בארצות הברית זינק ב־21% במחצית הראשונה של 2026 לעומת התקופה המקבילה אשתקד. לאחר שבתקופת מגפת הקורונה נהנו בעלי בתים מהקפאות ומסיוע ממשלתי, ביטול רוב התוכניות ועליית יוקר המחיה מחזירים אלפי משפחות למסלול המהיר לעיקול.

ברגעי המשבר הללו נכנסים לתמונה גם נוכלים מקצועיים. מאחר שתיקי עיקול הם מסמכים ציבוריים, כל אדם יכול לעקוב אחריהם בזמן אמת. "ברגע שמוגש תיק עיקול, המידע פתוח לציבור", הסביר צ'ייס האלר, ראש היחידה להגנת בעלי בתים במשרד התובע הכללי של אינדיאנה. "נוכלים פשוט עוקבים אחרי הרשומות ומאתרים את בעלי הבתים שנמצאים במצוקה."
לדברי פרופסור פרנטיס קוקס מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מינסוטה, עבור רוב האמריקאים הבית הוא הנכס החשוב ביותר שברשותם. "כאשר מאבדים אותו, מאבדים גם את ההון העצמי שנבנה במשך שנים. עבור משפחות רבות זו מכה כלכלית שממנה קשה מאוד להתאושש."
אבל דווקא ברגעי המשבר הללו נכנסים לתמונה גם נוכלים מקצועיים. מאחר שתיקי עיקול הם מסמכים ציבוריים, כל אדם יכול לעקוב אחריהם בזמן אמת. "ברגע שמוגש תיק עיקול, המידע פתוח לציבור", הסביר צ'ייס האלר, ראש היחידה להגנת בעלי בתים במשרד התובע הכללי של אינדיאנה. "נוכלים פשוט עוקבים אחרי הרשומות ומאתרים את בעלי הבתים שנמצאים במצוקה."
ונסה לורי מכירה היטב את השיטה. לפני כעשור גילתה שביתו של אביה במסה שבאריזונה, שסבל באותה תקופה ממחלת השיטיון, נמצא בהליכי עיקול. זמן קצר לאחר מכן החל אדם זר להתקשר אליה ולטעון שהוא כבר "בעל הבית החדש". לדבריה, חברה בשם "אריזונה'ס הלפינג הנדס", בניהולו של קמרון ג'ונס, איתרה את תיק העיקול, הגיעה אל אביה ושכנעה אותו להעביר את הבעלות על הבית לידיה.
לורי ניהלה מאבק משפטי ממושך בניסיון להשיב את הבית, אך בסופו של דבר המשפחה הפסידה, לדבריה, בין 100 אלף ל־150 אלף דולר, לאחר אובדן ההון העצמי והוצאות משפט. "עד יום מותו אבא ביקש ממני להחזיר לו את הבית", סיפרה. "אמרתי לו שאעשה כל מה שאני יכולה."
כיום ניצב ג'ונס במרכז תביעה אזרחית שהגישה התובעת הכללית של אריזונה. המדינה טוענת כי הוא ושותפיו הפעילו במשך שנים מנגנון שניצל מאות בעלי בתים במצוקה. לפי כתב התביעה, אנשי הצוות שלו ניסו להגיע לביתו של בעל הנכס בתוך 20 דקות בלבד מהרגע שבו מסמכי העיקול הוגשו לרשויות המחוז.
לדברי שיין האם, היועץ המשפטי של היחידה להגנה על קשישים במשרד התובע הכללי של אריזונה, מדובר בשיטה המכונה "הפשטת הון עצמי". הנוכלים משכנעים בעלי בתים שהם באו להציל אותם, אך בפועל גורמים להם למכור את הנכס במחיר הנמוך משמעותית משוויו האמיתי, וכך משתלטים על מאות אלפי דולרים של הון עצמי שנצבר לאורך שנים.
עורך דינו של ג'ונס דחה את הטענות וטען בבית המשפט כי מרשו לא ביצע "הפשטת הון עצמי". עם זאת, התובעת הכללית כריס מייז הבהירה כי החקירה עדיין נמשכת, ולא שללה אפשרות שבעתיד יוגשו גם כתבי אישום פליליים.
בינתיים קוראים גורמי האכיפה לבעלי בתים שנקלעו לקשיים להתעלם מכל אדם שמופיע על סף דלתם ומציע "פתרון קסם". ההמלצה היא לפנות אך ורק לעורכי דין, למתווכי נדל"ן מורשים או לגופי סיוע מוכרים ללא מטרות רווח. "אל תכניסו את האנשים האלה הביתה", הזהירה מייז. "ואם צריך – פשוט תטרקו את הדלת."
במקביל מקודמות באריזונה ובמדינות נוספות יוזמות חקיקה שיחמירו את הפיקוח על חברות ואנשים המציעים שירותי "הצלת בתים", יגבילו עסקאות המבוצעות בתקופת עיקול ויטילו עונשים כבדים יותר על מי שמנצלים בעלי בתים במצוקה.
עבור פביאנה פוליצי, כל הצעדים הללו מגיעים מאוחר מדי. היא כבר עברה לדירה חדשה עם ילדיה. "זו שכונה נחמדה ושקטה", היא אומרת, "אבל זה לא הבית שלנו. ואני לא יודעת אם אי פעם ארגיש שוב שיש לי בית."














