כאשר הנשיא דונלד טראמפ נכנס לבית הלבן בינואר 2025 והתחייב להחזיר את היכולת לרכוש דירה למעמד הביניים האמריקאי, ציפו רבים לשינוי מגמה בשוק הדיור. שנה ורבע לאחר מכן, הנתונים שמפרסמת האגודה הלאומית לבוני בתים מציגים תמונה קודרת: מדד סנטימנט הבונים ירד בפברואר 2026 ל־36 נקודות בלבד, נקודה אחת פחות מהחודש הקודם, ונמצא זה עשרים ושניים חודשים ברציפות מתחת לרף 50 נקודות, המסמן את הגבול בין אופטימיות לפסימיות בענף.
הציפיות המוקדמות בשווקים היו להתאוששות קלה, אך בפועל נרשמה ירידה נוספת. מדד תנאי המכירה הנוכחיים עומד על 41 נקודות, מדד הציפיות למכירות בחצי השנה הקרובה ירד ל־46 נקודות, ומדד תנועת הקונים הפוטנציאליים צנח ל־22 נקודות בלבד – רמה המלמדת על היעדר כמעט מוחלט של התעניינות בשטח. הקונים פשוט אינם מגיעים לאתרי הבנייה, אינם שואלים ואינם מתחייבים.
מדד תנאי המכירה הנוכחיים עומד על 41 נקודות, מדד הציפיות למכירות בחצי השנה הקרובה ירד ל־46 נקודות, ומדד תנועת הקונים הפוטנציאליים צנח ל־22 נקודות בלבד – רמה המלמדת על היעדר כמעט מוחלט של התעניינות בשטח. הקונים פשוט אינם מגיעים לאתרי הבנייה, אינם שואלים ואינם מתחייבים.
שורש המשבר כפול: מצד אחד הביקוש נחנק, ומצד אחר ההיצע מתייקר. מחירי הדירות נותרים גבוהים ביחס להכנסות, והריביות על המשכנתאות ממשיכות להכביד על משקי הבית. במקביל, עלויות הבנייה מטפסות בקצב חד בשל התייקרות חומרי הגלם, ציוד ומכשור. נשיא האגודה הלאומית לבוני בתים, ג’ודי יוז, ציין כי אתגרי הנגישות הכלכלית שוחקים את אמון הצרכנים ומרחיקים קונים פוטנציאליים מהשוק, גם כאשר הבונים מציעים הנחות והטבות.
למדיניות הממשל יש חלק מרכזי בהעמקת הלחץ על הענף. המכסים שהטיל טראמפ על יבוא, גם לאחר שינויים וביטולים חלקיים בעקבות התערבות שיפוטית, הובילו להתייקרות חדה של פלדה, עץ ומוצרים תעשייתיים החיוניים לבנייה. בנוסף, אכיפת ההגירה המחמירה פגעה בהיצע כוח האדם בענף, הנשען במידה רבה על עובדים מהגרים מיומנים. לכך מתווסף מחסור כרוני בקרקעות זמינות לבנייה באזורים מבוקשים, בעיה שמדיניות הממשלה טרם סיפקה לה מענה אפקטיבי.
הבונים מנסים להיאבק בקיפאון באמצעות תמריצים: כשישים וחמישה אחוזים מהם מציעים כיום הנחות, תנאי מימון מועדפים ושדרוגים ללא תשלום, זה החודש האחד־עשר ברציפות שבו שיעור המעניקים הטבות עולה על שישים אחוזים. למרות זאת, תנועת הקונים נותרת בשפל. הנתון הזה מצביע על בעיה עמוקה יותר ממחיר נקודתי: חוסר אמון כללי במצב הכלכלי וביציבות העתידית. אמריקאים רבים מעדיפים להמתין – להתבהרות בשוק העבודה, לירידה בריביות, ליציבות במדיניות הסחר ולרגיעה בזירה הפוליטית – לפני שהם מתחייבים לרכישה הגדולה בחייהם.
התקווה היחידה שמזהים בענף קשורה לירידה אפשרית באינפלציה ובהמשך גם בריביות על משכנתאות. הכלכלן הראשי של האגודה הלאומית לבוני בתים, רוברט דיץ, מדגיש כי נדרשת מדיניות שתפחית את עלויות הבנייה ותאפשר הרחבה של היצע הדיור הנגיש. ירידה בריביות עשויה לשחרר קונים “כלואים” במשכנתאות ישנות ולהניע מחדש שרשרת של מכירות ורכישות. עד אז, שוק הדיור האמריקאי ממשיך לדשדש תחת שילוב מכביד של ריביות גבוהות, חומרי גלם יקרים, מחסור בעובדים ולחצים רגולטוריים, בעוד חלום הבית הפרטי נדחה עבור עוד ועוד משפחות.
