רוד איילנד מחייה את "מס טיילור סוויפט" - הצעה נועזת שתפגע בבתי הנופש היוקרתיים עם היטלים חדים חדשים. הצעדה מכוונת לנכסים שאינם בבעלות תושבים בשווי של יותר ממיליון דולר, וגובה 2.50 דולר על כל 500 דולר מהשווי המוערך מעל הסף הזה. עבור בעלי בתים כמו סוויפט, זה יכול להיות יותר מ-100,000 דולר בארנונה נוספת בשנה.
אבל זה לא רק על סלבריטי אחת. זה הכדור האחרון במתקפה אזורית גוברת נגד בתים פנויים, בעלי בית נעדרים והפער המתרחב בין היצע הדיור לביקוש.
בשום מקום לא בא המתח הזה לידי ביטוי יותר ממיין, שם מספר מדהים של 157,467 בתים - יותר מ-21% ממלאי הדיור של המדינה - יושבים ריקים, השיעור הגבוה ביותר במדינה. כאשר מיין מתמודדת עם מחסור בדיור, אוכלוסייה מזדקנת ועומסי ארנונה עולים, השאלה היא: האם מיין עשויה להיות הבאה להשית את המס?
למה מיין בשלה לדיון על מס בתי נופש
מיין היא כבר זמן רב מגנט לקוני בתי נופש. מחקר של IPX 1031 משנת 2019 דירג אותה במקום הראשון במדינה בחלק ממלאי הדיור המסווג כבתי נופש. המגמה הזו התעצמה במהלך מגפת הקורונה, עם קוני יוקרה ועובדים מרחוק שחטפו נכסים על החוף וחזית האגם ברחבי המדינה. עד 2023, למחוזות יורק וקמברלנד היו כמה ממכירות בתי הנופש הצומחות הכי מהר במדינה, על פי מחקר של Pacaso.
אבל הגאות עשויה להתהפך. מינואר למרץ 2025, הרישומים הפעילים לבתים במיין ב-Realtor.com זינקו ביותר מ-27%, כאשר רישומים חדשים השתלשו מחודש לחודש בכמה עיירות נופש מובילות. מקומות כמו קנבאנק, וויתאם, נייפלס וסקרבורו רואים עליות חדות במלאי במיוחד, רבים מהם קשורים לנכסים עונתיים.
למרות הריכוך הזה, הבעיה הגדולה יותר נותרת: בעוד שהמלאי עולה, במחירים לא יורדים. מחירי הבתים במחוזות יורק וקמברלנד נותרים הרבה מעל הרמות שקדמו למגפה, ורבים מהנכסים הרשומים החדש נותרים מחוץ להישג של קונים מקומיים.
המתח הזה - בין היצע מוגבר וגישה מוגבלת - הוביל כמה תושבי מיין לשאול האם בתי נופש צריכים להמשיך להיות תחת מס כמו מגורים ראשיים. עבור תושבים מקומיים שמתחרים על דיור ובזמן ששולמים חשבונות מס גבוהים יותר, הטיעון פשוט: אם בתי נופש מעלים ערכים ומעייפים משאבים מקומיים, לא צריכים להם לשאת יותר מהעומס המס?
רוד איילנד מחיה את "מס טיילור סוויפט" - הצעה נועזת שתפגע בבתי הנופש היוקרתיים עם היטלים חדים חדשים. הצעדה מכוונת לנכסים שאינם בבעלות תושבים בשווי של יותר ממיליון דולר, וגובה 2.50 דולר על כל 500 דולר מהשווי המוערך מעל הסף הזה. עבור בעלי בתים כמו סוויפט, זה יכול להיות יותר מ-100,000 דולר בארנונה נוספת בשנה
איך מס יכול להיראות
בעוד שמה שנקרא מס טיילור סוויפט של רוד איילנד עשוי לעשות כותרות, זה לא המדינה היחידה שחושבת מחדש איך למסות בתים שיושבים ריקים במשך רוב השנה.
ההצעה של Ocean State מתמקדת בבתי נופש יוקרתיים, אלה שמוערכים מעל מיליון דולר ולא משמשים כמגורים ראשיים. המטרה כפולה: להניא בעלים נעדרים וליצור מימון חדש לדיור משתלם.
אבל רוד איילנד לא הראשונה לבדוק את הרעיון הזה, ומיין לא תהיה גם כן. מונטנה זה עתה העבירה אחד מחוקי המס האגרסיביים ביותר במדינה, וזה כבר משנה את החישוב.
באביב 2025, מחוקקי מונטנה אישרו חבילת שני הצעי חוק שמפחיתה ארנונה לתושבים מקומיים על ידי הגדלת העומס על בעלי בתי נופש ובעלי קרקעות תעשייתיות. תחת המערכת החדשה, בתים תפוסי בעלים משלמים שיעור מופחת (רק 0.76% על הראשונים 325,000 דולר בשווי), בעוד שבתי נופש והשכרות לטווח קצר מתמסים ב-1.9% המהלך היה מסוכן פוליטית, ומורכב לוגיסטית
אבל זה עבד. מוערך כי 230,000 תושבי מונטנה צפויים כעת לראות חיסכון אמיתי בחשבון הארנונה הבא שלהם.
האם מיין יכולה להיות הבאה?
האוכלוסייה המזדקנת של מיין עשויה להיות נקודת השבירה שתביא רפורמת ארנונה למדינה. כאשר שווי הבתים זינק, כך גם חשבונות הארנונה, המציבים לחץ לא פרופורציונלי על זקנים שחיים על הכנסות קבועות.
מחוקקים שוקלים כעת פתרון נועז: LD 1541, הצעה שתבטל ארנונה לחלוטין לתושבים מעל גיל 65 שחיו במדינה לפחות עשור.
תומכים אומרים שזה חבל הצלה נחוץ לפנסיונרים שסובלים מהמס על הבתים שלהם. אבל ההקלה לא תבוא בלי מחיר. ארנונה היא המקור העיקרי של מימון לממשלות מקומיות. אם חלק נכבד מהאוכלוסייה יוסר מרשימות המס, מישהו אחר יצטרך לפצות על ההפרש.
במיין, שם כמעט 1 מכל 4 תושבים מעל גיל 65, השפעת הכספים יכולה להיות עצומה. תוכנית דומה, מוגבלת יותר בוטלה לאחר 11 חודשים בלבד בגלל עלויות בלתי קיימות.
זה מעורר דאגה בקרב תושבי מיין הצעירים שכבר מתמודדים עם עלויות דיור גבוהות ושכר עומד. אם המדינה לא תפצה במלואו יישובים על הכנסות מס אבודות - כפי ש-LD 1541 מבטיח כרגע - אלה מתחת לגיל 65 עלולים לשאת עומס כספי כבד יותר, במיוחד בעיירות תיירותיות כבדות שבהן שווי נכסים (והערכות מס) כבר טיפסו.
שינוי אזורי בגישה
ברחבי ניו אינגלנד, הפוליטיקה של הארנונה משתנה. רוד איילנד בודקת את הגבולות עם מס טיילור סוויפט, שמכוונת לבתי נופש יוקרתיים. ורמונט לוקחת דרך איטית יותר אבל אסטרטגית, עובדת מחדש איך היא מסווגת נכסים כדי לפלס את הדרך למיסוי ממוקד יותר בהמשך.
מיין עדיין לא הלכה בעקבותיה. אם הצעות הנחות מס לזקנים הופכות לחוק, הצורך לאזן מחדש את בסיס המס עשוי להאיץ את השינוי הזה.
הבתים המושלמים כמו גלויה של ניו אינגלנד עשויים בקרוב לבוא עם תג מחיר הרבה יותר גבוה, במיוחד אם אף אחד לא בבית.
